המיי הוא אבוב קצר בעל צליל כהה, שנוגן במקור בצפון-מזרח טורקיה. כיום הוא חלק מהרכבי מוזיקה עממית ברחבי טורקיה כולה. המיי עשוי מעץ קשה, אולם העץ הטוב ביותר לבניית מיי הוא עץ שזיף. המיי מורכב משלושה חלקים: הגוף, העלה (הקנה) והתפס. התפס משמש לכוונון המיי באמצעות הזזתו מעלה ומטה על העלה. מנעד הצלילים של המיי הוא אוקטבה אחת. בחלקו העליון של המיי יש שבעה חורי אצבעות, ובחלקו התחתון חור אחד לאגודל. בטורקמניסטן ובאזרבייג'ן המיי נקרא “באלאבן” או “באלאמן”. ניתן לנגן במיי ככלי סולו, ומנגד, בהרכבים הוא יכול לנגן מנגינות, להשמיע צליל בורדון מתמשך או ללוות. בקטלוג שלנו מגוון רחב של כלי מיי בגדלים שונים, כולם בעבודת יד ובאיכות גבוהה. אל תהססו לבקר אותנו באיסטנבול או לעיין בקטלוג שלנו דרך אתר האינטרנט. אנו מאמינים שתמצאו כאן את המיי המתאים בתמורה הטובה ביותר.
תולדות כלי המיי
היסטוריונים וחוקרים רבים סבורים כי המיי קשור למונאולוס, שהיה נפוץ מאוד בעת העתיקה, וכי משמעותו זהה לזו של הבלבן באזרבייג'ן או הדודוק בגאורגיה. לפיכך, הבלבן של אווליה צ'לבי הוא מיי.
רוב החוקרים טוענים כי המיי הוא כלי עתיק יותר מהזורנה. אביהם הקדמון של הזורנה ושל כלים דומים לה הוא המיי. המיי וכלים דומים לו, המשתייכים לקטגוריית האבובים הגליליים, הם בעלי היסטוריה עתיקה יותר מזו של הזורנות, הידועות ככלים חרוטיים רמי קול. גם הכלי בעל שמונת החורים המשמש באזור קארס מראה כי המיי מתוארך לימי קדם. אותם שמונה חורים נמצאו גם בכלי המונאולוס מהתקופה התלמית במצרים.
המקורות העתיקים ביותר על המיי מגיעים עד עבד אל-קאדר ממראגה (1350 – 1435). עבד אל-קאדר ממראגה דיווח כי לכלי זה צליל רך ועצוב. מאתיים שנה אחרי עבד אל-קאדר, אווליה צ'לבי השתמש בהגדרה דומה: 'הבלבן (באלאבן) הוא כלי שהומצא בשיראז, וצלילו אינו דומה לזה של הזורנה. יש לו 100 נגנים בקרב הטורקים'. נוסף על כל אלה, נערכו מחקרים רבים על המיי בתקופת הרפובליקה.