הלאבטה (בטורקית Lavta) היא למעשה העוד המיוחד לאיסטנבול; ביוונית פירוש שמה «לאוטת העיר». היא נועדה ללוות את הכמנצ'ה בהפקת צלילי בורדון ולנגן דו-צלילים קצביים בבידור ציבורי כדי להרקיד את הקהל. היא נראית כמו עוד: צורתה כצורת אגס, אם כי גופה קטן מעט יותר וגוון הצליל שלה מחוספס מעט יותר. יש לה שבעה מיתרים, שמנגנים בהם במפרט ארוך ודק. אף שמנגנים בלאבטה גם ביוון, הסריגים על צווארה מסודרים לפי מוזיקת המקאם הטורקית; יש בה 26 סריגים ניידים לכל אוקטבה.
הצורה הקדומה של כלי זה נמצאה כבר אצל השומרים, המצרים, הבבלים, הרומאים והיוונים הקדמונים. מאוחר יותר פיתחו אותו הערבים והוא נקלט אצל הספרדים, ומשם התפשט מערבה בתקופת האומיים באנדלוסיה. מלבד הבאת הלאבטה לספרד (אנדלוסיה) על ידי המורים, נקודה חשובה נוספת במעבר הלאוטה מהתרבות הערבית לתרבות האירופית הייתה סיציליה, שאליה הביאו אותה מוזיקאים ביזנטים ומאוחר יותר מוסלמים. היא נכנסה למוזיקה הטורקית במאה ה-18. כיום היא כבר אינה כלי נגינה פופולרי כפי שהייתה בעבר.
בלאבטה הים-תיכונית מנגנים במפרט עשוי שריון צב או פלסטיק. מכיוון שמנגנים בה במפרט משריון צב וצלילה דומה מאוד לצליל הטנבור, היא השפיעה לרעה על התפתחות המוזיקה הטורקית. בתקופת הבארוק, הלאוטה והבאסו היו שניים מהכלים שניגנו את תפקידי הליווי. בלאוטת הבארוק ובלאוטת הרנסנס מנגנים במשיכת המיתרים באגודל ובאצבע המורה של יד ימין. בנוסף, מי שמנגן בלאבטה נקרא lavtacı, כלומר נגן לאבטה.
ללאבטות שבקטלוג שלנו גוף עשוי אגוז או מהגוני, לוח קול מאשוח ומפתחות מעץ ורד. כל הלאבטות בחנות שלנו עשויות בעבודת יד, מעוצבות היטב ונבנו בידי בונים שהגיעו לשליטה מלאה במלאכתם. אל תהססו לבקר בחנות שלנו באיסטנבול או באתר האינטרנט שלנו כדי לראות את מגוון הלאבטות שבקטלוג שלנו. אנו מאמינים שתמצאו כאן את הלאבטה המתאימה לכם, בתמורה הטובה ביותר למחיר.